נאום עוז דרומלביץ', טקס הענקת תארים 15/07/2025
שלום לכולם,
כבוד ראש בית הספר, פרופ' לאה ויטנברג, חברי הסגל, משפחות יקרות, חברות וחברים למסע – ובעיקר, בוגרי החוג לגיאוגרפיה ולימודי סביבה 2025 !
אני עומד כאן היום על הר הכרמל, במקום מיוחד שבו ים, יער והעיר חיפה נפגשים. בישראל, על האקלים והנופים המגוונים שבה – מהחרמון ועד המדבר – אנחנו זוכים ללמוד באוניברסיטה שנמצאת ממש בלב הטבע, לצד עיר תוססת ועם נוף לים. אין הרבה מקומות כאלה בעולם.
לפני שלוש שנים, אחרי שחברה טובה המליצה לי על החוג, ואני – ירושלמי גאה – מצאתי את עצמי אורז מזוודות, עובר לדירה שכורה בעספיא, ומגלה שבצפון לא רק שהנוף מדהים, אלא גם האנשים. מהר מאוד הבנתי שגיאוגרפיה זה לא רק מפות, אלא בעיקר אנשים, קהילות, סביבות חיים – ובעיקר, סקרנות אינסופית לגלות את העולם.
הלימודים היו מגוונים, מאתגרים, ובעיקר – מסקרנים. כשאתה לומד משהו שבאמת מעניין אותך, פתאום גם מבחן בסטטיסטיקה מרגיש כמו מסע גילוי – טוב, אולי לא בדיוק, אבל קרוב. ואי אפשר לדבר על גיאוגרפיה בלי להזכיר את הסיורים שלקחו אותנו לרחבי הארץ - מהגיאולוגיה הייחודית של מכתש רמון, והתחתרויות נחלים בים המלח בדרום, דרך התפתחות הנוף והחברה האנושית בעמקים ובגליל ועד ההידרולוגיה בכנרת מצפון. כל יציאה לשטח הייתה הזדמנות להרגיש את הארץ, להכיר נופים חדשים וסיפורים עתיקים, ובעיקר – להבין עד כמה הסביבה שלנו משתנה ומגוונת.
והלמידה לא הייתה רק בשטח- בזכות הכלים המתקדמים והגישה הרב-תחומית של החוג והאוניברסיטה, עם קורסים וסמינרים שמשלבים GIS, עיבוד נתונים מרחביים, וחישה מרחוק, אנחנו יוצאים מכאן עם כלים שמעבר להכרת והערכת הנוף, אלא גם יודעים לנתח, למפות ולחזות תהליכים סביבתיים בזמן אמת.
במהלך השנים האחרונות עברנו דרך לא פשוטה – תקופה של מלחמה, ביטולים, דחיות, יירוטים מהאוניברסיטה באמצע יום לימודים, וחברים שנעדרו לשירות מילואים. גם אז, האוניברסיטה הייתה שם בשבילנו – עם תמיכה, גמישות, למידה מרחוק, ובעיקר, דאגה אמיתית לכל אחת ואחד מאיתנו. לא ויתרו כאן על איכות, לא על מחקר, ולא על הלב האנושי.
החוג שלנו הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית: סטודנטים מכל קצוות הארץ, מכל המגזרים, מכל הגילאים – מהנדסאים ועד פנסיונרים, מאדריכלות נוף ועד מורי דרך ומדריכי טיולים. הגיוון הזה הפך את הכיתה שלנו למעבדה חברתית, ואת השיעורים – לשיח מרתק, דינמי, מלא השראה, ותמיד מכבד ומעשיר.
כשאנחנו לומדים גיאוגרפיה ולימודי סביבה, אי אפשר להתעלם מהנושא החם ביותר – שינויי האקלים. שאנחנו רואים ומרגישים את ההשפעות שלו כבר כאן: גלי חום קשים, בצורות ממושכות, שינויים בדפוסי הגשמים, והתגברות של אירועי קיצון. בישראל, ארץ קטנה וצפופה, האתגרים האלה מורגשים במיוחד – מהשפעת הבצורת על החקלאות ועד לסכנות ההצפות בערים.
החוג לימד אותנו לא רק להבין את התהליכים האלו, אלא גם איך לחשוב ולפעול – איך לשמור על הסביבה, לפתח פתרונות ברי-קיימא, לחנך לקיימות ואיך להיות חלק מהשינוי שאנחנו רוצים לראות בעולם. כי בסופו של דבר, העולם הזה הוא הבית שלנו, והאחריות עליו היא של כולנו.
אני רוצה להודות מעומק הלב לפרופ' לאה ויטנברג, שמובילה את בית הספר ברוח של מצוינות ואנושיות; לפרופ' שלומית פז, שהייתה לנו ראש חוג עם לב ענק; ללימור פרסקו, שתמיד ידעה למצוא תשובה לכל שאלה, גם כשהשאלה הייתה "איך פותרים את מערכת השעות הבלתי אפשרית"; לוויקי סירוטה, שפעלה מאחורי הקלעים ביעילות של מערכת ניווט משוכללת; ולולד זגובה, שדאג שהמחשבים והמכשור תמיד יעבדו, גם כשאנחנו עבדנו על להשאר עם עיניים פקוחות בסוף יום לימודים ארוך.
תודה לכל המרצים, שהיו לא רק מורים אלא גם מדריכים, מנטורים, ולפעמים גם פסיכולוגים בשעת מבחן. תודה לחברים ולחברות לספסל הלימודים – על השיתופים, הסיכומים, הצחוקים, וגם על התמיכה ההדדית ברגעים מאתגרים.
ולבסוף – תודה לאוניברסיטת חיפה, על חוויית לימודים מרתקת, מקצועית, ובעיקר – אנושית.
אני מאחל לכולנו שנמשיך ללמוד, לחקור, להוביל, ולשמור על הסביבה – כי העולם הזה צריך אותנו יותר מתמיד.
בהצלחה לכולנו, ותודה רבה!